מכירת אינסטגרם לפייסבוק במיליארד דולר באביב האחרון הייתה החלום הרטוב של כל סטארטאפיסט שמגיע לסיליקון וואלי: רק 18 חודשים לקח לחברה להפוך מחברה קטנה לחברת ענק, המנכ"ל קווין סיסטרום זוכר את הדרך המפותלת אותה עבר, את הרעיונות שכשלו ואת אלה שסללו לו את הדרך להצלחה מסחררת.
אני לא חושב שישנה תמונה שיכולה להנציח את הרגע שבו הכל השתנה לקווין סיסטורום (מנכ"ל אינסטגרם). אבל אם בכל זאת הייתה תמונה כזאת היא בטח הייתה נראית ככה: איש רזה וגבוה מאוד, בסוף שנות העשרים לחייו, יושב על ספסל בתחנת אוטובוס בפאלו אלטו קליפורניה, התמונה הייתה ערוכה כנראה עם אחד הפילטרים בצבע צהוב ישן עתיק שהיה נותן אווירה כבדה ומלאת משמעות לרגע פשוט ורגיל.
הכל התחיל איפשהו אי שם בתחילת אפריל שנה שעברה, סיסטרום יצא מביתו של מארק צוקרברג וחיכה לשותפו העסקי מייק קריגר. בראשו עדיין הדהדה השיחה עם צוקרברג, ששם מילארד דולר על השולחן והציע לרכוש את אינסטגרם ב-300 מיליון דולר במזומן וכל השאר במניות פייסבוק. צריך לזכור שבאותו הזמן אינסטגרם הייתה חברה קטנה בת 18 חודשים, שמונה 13 עובדים, בסך הכל.
אז איך זה ש-13 עובדים שיושבים במשרדים קטנים אי שם בסאן פרנסיסקו מצליחים למשוך 30 מליון משתמשים אייפון נלהבים בפחות משנה? המתכון הוא דיי פשוט, תרשמו.
החברה הקימה שירות המציע למשתמש להעלות תמונה במהירות ובקלות, לעצב את התמונה ע"י פילטרים שונים ומגוונים ולשתף חברים בתוצאה. הגירסה האנדרואידית של האפליקציה משכה כמיליון משתמשים ביום אחד והפכה במהרה לאחת האפליקציות הפופולריות שקיימות במרקט. רכיב נוסף במתכון היה מחיר האפליקציה, שעמד על 0 (חינם), מה שגרם לעניין גדול בקרב ציבור רחב של משקיעים שהעריכו את שווי המוצר ב-500 מיליון דולר. כל זאת לפני שצוקרברג הכפיל את ערך המוצר כשהציע מליארד דולר למר סיסטרום.
ההתחלה
הסיפור של קווין סיסטרום, לא מתחיל כסרט הוליוודי על נער עני שפרץ את מחסום העוני והגיע לצמרת הייטק העולמית. אפשר לומר שסיסטרום התחיל את חיו עם כפית זהב בפה. הוא גדל בבוסטון מסצ'וסטס למשפחה ממעמד הבניים הגבוה והיה מוקף בהורים וחברים שאפתנים, כיאה למקום ולמצב הסוציואקונומי של הסביבה בה גדל. כצפוי, אחרי שסיים את בית הספר התקבל לאוניברסיטת סטאנפורד היוקרתית ונמשך לכיוון עמק הסיליקון אחרי זמן קצר מאוד. "הרעיון של להתעשר מהר מסטארטאפ, לא היה מקובל אצלנו במסצ'וסטס" אמר פעם סיסטרום.
באוניברסיטה בה למד, בחוף המערבי, הדברים נראו קצת אחרת. הוא למד ניהול, מדע, והנדסה. אחרי שסיים הוא עשה את ההתמחות הראשונה שלו בחברה קטנה שרובנו מכירים היום בשם טוויטר, אחרי זה המשיך את דרכו בגוגל, שם עבד קצת פחות משלוש שנים וקצת לפני שהקים את הסטרטאפ העצמאי הראשון שלו הוא עבד בחברה בשם נקסט סטופ, המתמחה בטיפים למטילים. בתחילת דרכו העצמאית הוא הקים חברה קטנה בשם Burbn שעם הזמן שינתה את שמה לאינסטגרם. השם Burbn דרך אגב, נלקח מהוויסקי המשובח החביב עליו Bourbon whiskey.
קריגר, שותפו העיסקי, נולד בברזיל ולמד עם סיסטרום באותה אוניברסיטה. אפשר לומר שהנטייה הטבעית שלו היתה יותר לפן הטכני, עיצוב ממשק משתמש. לאחר סיום לימודיו עבד בחברת המדיה החברתית Meebo, שבסיסה היה בסן פרנסיסקו ונקנתה לאחר מכן ע"י Google. קריגר עלה לארצות הברית בשנת 2004 ומשאלת ליבו הייתה להפוך לעתונאי מצליח. אבל לחיים נתיב משלהם, וקריגר בסופו של דבר למד מדעי המחשב והתמחה ב-symbolic Systems, תוכנית המשלבת בין מדעי ההתנהגות למדעי המחשב. לא במקרה תחום התמחות זה עניין גם את מריסה מייר (קיום מנכ"לית Yahoo) ואת רייד הופמן, אחד ממקימי ליינקדאין.
קריגר מתואר ע"י סיסטרום כלב הפועם בסיפור ההצלחה של אינסטגרם, במיוחד בתחום תיכנון וכתיבת הקוד, למרות שחשיפתו התקשורתית הייתה מועטה וכמעט בלתי ניראת.
סיפור היכרותם של סיסטרום וקריגר היה כמעט פרודי, במונחים של עמק הסיליקון. למרות שנפגשו בעבר והכירו הכירות בסיסית עוד מתקופת האוניברסיטה, המפגש החוזר שלהם, בעמק הסיליקון, דומה היה לסצאנה בסרטי אהבה קומים בו שני השחקנים נפגשים בפעם הראשונה. קריגר: "אני זוכר שהיינו מרבים להיפגש במקרה באותו בית קפה שכונתי בסן פרנסיסקו והחלפנו רעיונות וטיפים של חנונים. אני חושב ששנינו הבנו שמתישהו נעבוד ביחד על משהו משותף, שלא במסגרת עבודתנו הנוכחית".
סיסטרום שקד בלי הרף על מנת להשיק את Burbn. באחד הימים, בשנת 2010 ניגש סיסטרום לקיגר בבית הקפה ואמר לו: "תשמע, זה הולך להיות הדבר הגדול הבא, רוצה להיות שותף?". קריגר לא חשב פעמיים והסכים מיד. קריגר: "אני זוכר את התמונה שהייתה לי בראש, אני עובד בסן פרנסיסקו, על פרוייקט שאני אוהב. רק שנינו יחד".
ברור שלשני מוחות כאלה מבריקים לא הייתה בעיה לגייס משקיעים בעמק הסיליקון, דבר שהיה נחוץ על מנת להניע את התהליך וליצור קרקע פורייה לתחילת הדרך. הם הצליחו לגייס חצי מיליון דולר משני משקיעים, שכל אחד מהם השקיע 250 אלף דולר על הפרויקט. תחילת הדרך הייתה קשה. השניים לא הצליחו לגרום לאפליקציית שלהם להיות מספיק ייחודית, על מנת שתוכל להתחרות, באפליקציות דומות שכבר היו קיימות בחנות האפליקציות השונות, לדוגמה foursquare – אפליקציה המאפשרת למשתמש לשתף את מיקומו ולהמליץ על מקומות בהן ביקר לחבריו השונים. אפילו הסלוגן שלהם היה דיי דומה: "דרך חדשה לתקשר ולשתף בעולם האמיתי".
מזלו של סיסטרום לא האיר לו פנים באותה תקופה, נקסט סטופ, החברה בה עבד לפני שהוא וקריגר הקימו את Burdn, נמכרה לפייסבוק וסיסטרום הרגיש תחושת פספוס צורמת, על שלא הספיק לקצור את הפירות וליהנות מהרווחים של מכירת החברה. "איזה באסה, לא רק שפספסתי את הרכבת בטוויטר, עכשיו גם נקסט סטופ, אני לא מאמין" אמר סיסטרום.
על פסגות ועמקים
דברים לא הלכו כמתוכנן והאפליקציה לא הצליחה ליצור מספיק עניין בקרב המשתמשים, מה שגרם לסיסטרום ללחוץ על דוושת הבלם, לעצור ולחשוב על המשך הדרך. הוא דיבר עם קריגר ואמר לו שהם צריכים כיוון חדש, משהו אחר. במילים אחרות, פישלנו אבל יש לנו זמן לתקן ולהתחיל מחדש.
הם עבדו במרץ על מנת ליצור ולפתח שירות חדש ושונה. בדרך הם החליטו לזנוח את הרעיון של הקמת אתר אינטרנט שיעמוד מאחורי הפלטפורמה החדשה. הם החליטו להתמקד בשלב הראשון אך ורק באפליקציה לאייפון. באותו הזמן, סיסטרום תלה תקוות רבות במכשיר החדש של אפל, האייפון 4, שאמור היה להיות מושק לראשונה ביוני 2010.
פריצת הדרך האמיתית שלהם הגיע כשסיסטרום הגה את הרעיון הבא: "אולי במקום לאפשר להוסיף תמונה ל-CHEACK IN. נאפשר להוסיף CHEACK IN לתמונה.
זה היה רגע של בהירות מחשבתית והארה. אפשר לומר שזה היה ממש מתחת לאף שלו ושזור בתוך חייו כל הזמן. סיסטרום היה צלם חובב עוד מצעירותו, הוא שימש כנשיא אגודת הצלמים במידלסקס ואהב לצלם תמונות אומנותיות כמו לדוגמה: השתקפויות של מכונית על חלונות בצ'יינה טאון. לא מן הנמנע שהוא ימנף את התחביב שלו וישלב אותו בתוך פרויקט חייו.
בשנה השלישית של לימודיו בסטנפורד, סיסטרום טס לפירנצה איטליה על מנת שיוכל להתמקד באומנות הצילום, אותה למד באותה שנה. המורה שלו הפציר בו להחליף את המצלמה הנוכחית בה השתמש ולעבור למצלמת סטילס, שמוציאה תמונות מרובעות ונתונת אפקט ואווירה מיוחדת לתמונה. אפקט זה הדהד ונכנס מאוחר יותר לתוך מאגר האפקטים של אינסטגרם. בפירנצה גם למד איך לשלב חומרים כימים על מנת לשלב בתמונה אפקט של גוון סגלגל מעניין היוצר ייחודיות ועניין. כל אלה שימשו בסיס יציב, שליווה את תהליך היצירה של אינסטגרם והפך אותה למה שהיא קיום.
התהליך היה בעיצומו, סיסטרום וקריגר היו עסוקים ללא הרף בלרשום שרטוטים ולעשות שינויים שיביאו לתוצאה המושלמת. בדיוק באותו הזמן סיסטרום הרגיש שהוא צריך חופשה קצרה, כדי שיוכל לנקות את הראש ולצבור כוחות. הוא טס עם חברתו ניקול, לחופשה זולה, בכפר היפים בקליפורניה. באחד מימי חופשתם, בעודם מטיילים על החוף, ניקול אמרה לסיסטרום שהיא מסרבת בכל תוקף להשתמש באפליקציה החדשה שלהם בגלל שאף פעם לא יצאו לה תמונות טובות כמו של אחד מהחברים המשותפים שלהם. סיסטרום אמר לה "את יודעת מה הוא עושה לתמונות, נכון?". "לא, הוא פשוט מצלם ממש טוב", אמרה ניקול. "לא, לא, אני אומר לך. הוא משתמש בתוכנה מיוחדת שהופכת את התמונות לממש מיוחדות". התעקש סיסטרום. "אז אתם צריכים להכניס את התוכנה הזאת לאפליקציה שלכם". אמרה ניקול בטבעיות עם חיוך קל על פניה. סיסטרום חשב לשנייה, המהם ואמר "את יודעת מה?, זה רעיון גאוני!".
