בעולם הטכנולוגיה המתפתח במהירות, פריצת דרך ישראלית מרגשת מבטיחה לשנות את חייהם של אלפי אנשים ברחבי העולם. צוות חוקרים מהפקולטה למדעי המחשב בטכניון, בהובלת הדוקטורנט דין צדוק, פיתח יד רובוטית תותבת המסוגלת לבצע פעולות מורכבות של מוטוריקה עדינה, כמו הקלדה על מקלדת ואפילו נגינה בפסנתר. זהו צעד ענק קדימה בתחום התותבות, שעד כה התמקד בעיקר בפעולות בסיסיות כמו אחיזה והרמת חפצים. דין צדוק, מוביל המחקר, מסביר את חזון הפרויקט: "אנחנו מתעסקים בפיתוח טכנולוגיות כדי להעצים את מגוון הפעולות הניתנות בימינו על ידי ידיים רובוטיות או תותבות רובוטיות. אנחנו מחפשים להבין את התנועות שאותן הבן אדם מנסה לבצע בצורה כזאת שתאפשר לנו לייצר אלגוריתמים שמסוגלים להפעיל ידיים רובוטיות, ולבצע משימות יומיומיות שלא היה ניתן לבצע עד היום."
הרעיון לפרויקט נולד מתוך חוויה אישית של צדוק, שכמעט איבד את ידו בתאונה בגיל 18. "החלטתי שאני רוצה לקחת את עצמי לכיוון היותר רפואי, להתרכז בנושאים שבין אדם למכונה ולנסות לתרום את הידע בבינה מלאכותית לנושאים רפואיים שיוכלו להועיל לאדם", הוא משתף. חוויה זו הובילה אותו לשתף פעולה עם צוות מומחים, כולל פרופ' אלון וולף, פרופ' אלכס ברונשטיין וד"ר אורן זלצמן, המביאים מומחיות בתחומי הביומכניקה, למידה חישובית ורובוטיקה. הטכנולוגיה מאחורי היד הרובוטית מתבססת על חיישן אולטרסאונד המנתח את תנועת השרירים של היד. צדוק מפרט: "אנו מלבישים על היד הרובוטית חיישן, אשר באמצעות אולטרסאונד מנתח את תנועת השרירים של היד רק על ידי הסתכלות על נתוני השרירים. על ידי כך הוא מנסה להבין מה השרירים מנסים לבצע ברמת הגפה עצמה – להבין איפה האצבעות נמצאות ואיזה פעולות הן מנסות לעשות."
תהליך הפיתוח היה מורכב וארוך. הצוות השתמש ביד קיימת שהייתה פרויקט קהילתי של עמותת Haifa3D, ופיתח אלגוריתם מתקדם שמסוגל לעבד את נתוני האולטרסאונד ולתרגם אותם לתנועות מדויקות. "כל התהליך הזה לקח בין שנה וחצי לשנתיים," מספר צדוק. אחד האתגרים המרכזיים היה לפתח אלגוריתם שיעבוד לאורך זמן, גם אם המשתמש מסיר את החיישן ומלביש אותו מחדש למחרת. "פיתחנו יכולת שמאפשרת לנו ממש להכליל את הפעלת האלגוריתם לאורך זמן," מתגאה צדוק. "זה משהו שלא עשו עד היום." למרות ההתקדמות המרשימה, צדוק מדגיש שעוד דרך ארוכה לפניהם. המטרה הבאה היא להתאים את המערכת לכל אדם שעבר קטיעה מתחת למרפק, כל עוד נשארה פעילות כלשהי של השרירים. בנוסף, הצוות עובד על פיתוח אלגוריתם שיוכל לתרגם פעילות שרירים מאדם אחד לאחר, מה שיאפשר שימוש נרחב יותר בטכנולוגיה.
הצוות מתכנן להתחיל ניסויים קליניים עם אנשים שעברו פגיעות ביד בחודשים הקרובים, כולל פצועי מלחמה. "כרגע אנחנו מדברים עם צוותי שיקום ומנסים להבין את הבעיות שנוצרו מ-7 באוקטובר," מסביר צדוק, "אבל אנחנו עוד לא שם – גם מבחינה נפשית וגם מבחינה רפואית."
צדוק מביע תקווה לעתיד התחום: "אני מאמין שככל שההשקעה בתחום תגבר נגיע למצב שהפונקציונליות של הידיים תהיה טובה יותר, הידיים יהיו נוחות יותר ונתקרב למה שאנחנו רואים בסרטים." הוא מדגיש את החשיבות של השקעה מתמשכת במחקר ופיתוח בתחום, וקורא ליותר אנשים להצטרף למאמץ. הפיתוח הזה מסמל לא רק התקדמות טכנולוגית, אלא גם תקווה חדשה לאלפי אנשים ברחבי העולם. הוא מדגים את הפוטנציאל של שילוב בין מדע, טכנולוגיה ורפואה לשיפור איכות החיים של אנשים עם מוגבלויות. עם המשך המחקר והפיתוח, ייתכן שבעתיד הלא רחוק, היד הרובוטית מהטכניון תהפוך למציאות עבור אלו הזקוקים לה ביותר, מממשת את החזון של עולם נגיש ושוויוני יותר לכולם.
בעוד שהאתגרים עדיין רבים, ההתקדמות שהושגה עד כה מעוררת השראה ומבטיחה עתיד מרגש בתחום התותבות הרובוטיות. עם כל צעד קדימה, אנו מתקרבים יותר ויותר לעולם שבו אובדן גפה לא יהיה מכשול בלתי עביר, אלא אתגר שניתן להתגבר עליו בעזרת טכנולוגיה מתקדמת וחדשנות ישראלית.
